פוסט זה מוגש תחת:

דגשי דף הבית, מדגישים,
ראיונות וטורים,
הערכות מוצרים

וויין מרקלי

מאת וויין מרקלי

בעוד שכל כלל אצבע אני לא אוהב כאשר מפרסמים מפגינים מחדש את ספריהם עם מספר אלה שוב ושוב, וגם מארוול וגם DC אשמים בכך, אני נדרש להודות בהפעלה מחדש של יקום מארוול, ועל ידי כך אני מתכוון להתחיל את הכותרות הגדולות ביותר שלהם עם מספר אלה שלא מפעילים מחדש את היקום כולו כפי שעשתה DC כמה פעמים, אני יכול לסלוח להם מכיוון שהספרים האלה היו כמה מכותרות מארוול הטובות ביותר שקראתי מזה שנים. במהלך ששת החודשים האחרונים כשמארוול הפילה קטעים וחלקים של מי שעומד לעשות מה, אני לא יכול לומר שמשהו באמת התרגש אותי, ועל כמה כותרים אפילו הייתי מודאג. ובכן, טעיתי. כמעט כל הספרים החדשים (והמיניסטריות החדשים) היו מדהימים. הם כתובים היטב, עם מגרשים חזקים שגורמים לי לרצות לחזור לעוד. אלה סיפורים שלא רק מספרים סיפור נוכחי אלא למעשה מקניטים את העתיד, ואמנות נהדרת על ידי שילוב של אנשים חדשים להתפעל כמו גם כמה אמנים מבוססים. לא נהנתי מאוד מארוול קומיקס מאז שהייתי ילד. להלן מספר הערכות של רק המהדורות האחרונות, כך שכמעט לכל אלה יש רק סוגיה אחת או שתיים עד כה, כך שהזמן יגיד אם אמשיך להיות כל כך נלהב.

קפטן אמריקה מספר 1

הייתי מהסס כשהתעצבן שטא-נהיסי קואטס עומד להשתלט על כתיבת קפטן אמריקה מכיוון שלא דאגתי לעבודתו המוקדמת בפנתר השחור. חשבתי שזה נכתב מדי והסתמכתי מאוד על סיפורי פנתר שחור מהעבר כדי לספר את סיפורו שהיה עמוק בעשבים שוטים מבחינת הפוליטיקה וההיסטוריה של וואקנדן. עם קפטן אמריקה הוכחתי שגוי, כל כך לא בסדר, אני הבעלים של מר קואטס התנצלות. הספר הזה היה פנטסטי. בעקבות ריצתו המצוינת של מארק ווייד (אבוי, קצרה מדי) על הספר, הייתי חוששת לאן הספר ילך הלאה. קואטס חזר לשורשי הדמות והניע מחדש את הנוקם המנופח בכוכב בדרכים שלא ציפיתי לה. מהעמוד הפתוח מלא בסוכני הידרה, לצבא של גרעינים (הנבל, לא הנשק), מוסיפים את חייל החורף וסוכן 13 (שרון הזקן היקר) וסוף הידרה בפועל, רק כדי לעלות חדש במקומו תוך כדי בנייה על הסיפורים מעשר השנים האחרונות. כל הזמן קואטס מסוגל להגדיר מיהו כובע ומה גורם לו לתקתק. מהסלידה שלו להרג, למרות שהוא היה חייל כל חייו, לאהבתו ומחויבותו לארצו, והאמור הצביע על שרון קרטר. כשאתה מוסיף את האמנות המהממת של ליניל פרנסיס יו, אתה יוצא עם ספר כמעט מושלם. אני אוהב את הריצה של מארק ווייד על הספר אבל אני חייב להודות ש- Ta-Nehisi Coates אולי הציג אותו. עם זאת, קצת אזהרה, עד כה הייתה רק סוגיה אחת כך שדעתי יכולה להשתנות עם הזמן, אך בהתבסס על הגיליון הראשון הזה הייתי ממליץ בחום על הספר הזה.

מותם של האינומומנים מספר 1

מותם של האינומומנים עומד בשמו שכן בסוף ראשית מספר אינמומנים מתים (קחו בחשבון בקומיקס מתים זה לאו דווקא דבר קבוע). כבר שנים ניסה מארוול שוב ושוב לדחוף את האנמנים כספר קבוצת סופר-ברמה, אך אף אחד מהגלגולים השונים לא עבד. אני חושב שחלק מזה נובע מכך שמארוול ניסתה קשה מדי לדחוף אותם למטה את הקוראים בגרונם ובמקום לתת לקוראים סיפורים טובים ומשכנעים את מה שקיבלנו היה אופרת סבון בינונית אחרי אופרת סבון. במקום להתמקד במושג המקורי של משפחת המלוכה של האינאומנים, מארוול בשנים האחרונות ניסתה וניסתה להרחיב את הזיכיון כדי ליצור מחדש את מה שהאקס-מן היו פעם. למרבה הצער, זה לא עבד. היו שם כמה סיפורים טובים פה ושם, וכמה רעיונות מעניינים התחילו, אך אבוי, אפילו הסיפורים המעניינים נראה כאילו התפרקו ונפרדו. אני לא יודע אם הסדרה הזו באמת תגרום לסוף האינומומנים, ואני מקווה שזה לא כמו שאני אוהב את קבוצת הליבה ואני חושב שיש להם מקום ביקום מארוול, אבל לא בשווי של הנוקמים או ל- x -אנים או הארבעה הנפלאים. כדי להיות הוגן, הסופר דוני קייטס והאמן אריאל אוליבטי עושים עבודה טובה מאוד עם הגיליון הראשון הזה (של חמש) והייתי עצוב בסוף עם מותן של מספר דמויות. אם זו באמת הפרידה שלהם, אז זו משלוח נחמד.

רוכב רפאים קוסמי מספר 1

רוכב הרפאים הקוסמי הוא חמש גליונות מיני סדרות דוני קייטס (שוב) ודילן ברנט. ספר זה מסתובב מתוך ספר תאנוס שהסתיים לאחרונה גם על ידי דני קייטס. אני אהיה כנה בכך שאהבתי שקייטס רץ על תאנוס, ונהניתי כמעט מכל מה שהוא כתב עד כה. בעיקר בגלל שהוא רצון לקחת סיכוי ולעשות דברים אבסורדיים גבוליים אך עובדים בהקשר של סיפוריו. במקרה זה, בדפיו של תאנוס, תאנוס נתקל בראלד לשעבר מגלקטוס, שהיה גרסה קוסמית של מחזור מוטורי של ה- CLרוכב רוח רפאים של אסיץ ‘; תחשוב שג’וני בלייז בחלל. כפי שמתברר, רוכב הרפאים הוא למעשה (אזהרה: ספוילר התראה) פרנק טירת, המעניש. פשוט מבריק. רוח של נקמה המשתלטת על גבר שמקדיש את חייו לענישה רעים. הגיליון הראשון של המיניסטריות הזה חוזר ומסביר כיצד פרנק טירה הפך לרוכב הרפאים. עד שהגיליון הראשון מתעטף, יש לך את רוכב הרפאים שטס בחלל עם תינוק שתאנוס רוכב המחובר לחזהו. פשוט דברים נהדרים ויצירתיים. הספר הזה היה קריאה ממש מהנה שמאוד נהנתי ממנו. זה לא היה טוב כמו שתאנוס היה, שכן בספר זה לא היה אלמנט ההפתעה שהיה לתאנוס. האמנות עובדת היטב לסוג זה של סיפור והיא מלאה במלכודות הקוסמיות של מארוול. בהתבסס על הגיליון הראשון, אני לא יכול לחכות לראות לאן הסדרה המיני הזו הולכת. בהתבסס על הרקורד של קואטס עד כה יש לי תחושה שהיא הולכת להיות מלאה בהפתעות.

ספיידרמן מדהים מספר 1

ספיידרמן מדהים מספר 1 הוא הסדרה החדשה העוקבת אחר הריצה המדהימה של דן סלוט על עשר שנים על ספיידרמן המדהים. אמנם לא נהנתי מכל מה שסלוט עשה בעשור האחרון, אבל נהנתי מרוב ממנו. אני גם נהנה מאוד מהכתיבה של ניק ספנסר באופן כללי, ובמיוחד ביצירתו של ספיידרמן בעבר, ובמיוחד מאויביו העליונים של ספיידרמן, שלדעתי היה נהדר. אז כשחשפו שניק ספנסר השתלט על ספיידרמן הייתי קצת מהסס שכן ספיידרמן של ספנסר בעבר נטה להיות הומוריסטי יותר וסגנון שונה מאוד מזה של סלוט. ילד, טעיתי. הגיליון הראשון הזה של ספנסר והאמן ראיין אוטלי (שנראה כאילו הוא נולד למען ההופעה הזו) היה אדיר. זה היה תערובת מושלמת של הומור ופעולה ומלאת קטעי משנה קטנים להקים סיפורים לשנים הבאות. לא נהנתי מספר כזה בשנים. בעיקרון, ספנסר מפשיט את ספיידרמן מכל מה שהוא הפך לאורך השנים ומחזיר אותו למקום בו היה תחת סטן לי וסטיב דיטקו. פיטר מאבד הכל – כנה, הכל – נוחת חזרה לבית הספר, מבויש באופן פומבי, מאבד את עבודתו, יש להריבות עם הקרנף והמסתוריו, דודה מאי לא מרוצה ממנו וזה נגמר עם הלטאה! (בנוסף יש עוד הפתעה בסוף שמחזיר אותנו לשנים הראשונות, אבל זה הדבר הטוב ביותר שקורה לפיטר.) הספר הזה הפתיע אותי כאילו שמחה הייתה לקרוא בזמן שהוא החזיר אותי אל ימי סיפוריו המוקדמים ביותר של ספיידרמן, אך לא ניסו לבציר בצורתם או לעשות סיפור אחורי בזמן או טריק מגניב אחר. ספנסר הצליח לתפוס את מהות הסיפורים המקוריים ולהביא אותם לתפאורה מודרנית. עד כמה שנהנתי מהריצה של סלוט, ואני עשיתי, הגיליון הראשון הזה גרם לי לשכוח את כל זה ועכשיו אני לא יכול לחכות לראות לאן פונים ספנסר ואוטלי בעתיד. אם כל הנושאים טובים כל כך, אני מקווה שהם יישארו בסביבה גם עשור!

חייו של קפטן מארוול מספר 1

כפי שאני בטוח שאתה יכול לראות מכל הלהט, נהנתי מאוד מ”הרנסנס “של מארוול. הם לקחו כמעט את כל הדמויות הראשיות שלהם ונתנו אותן ליוצרים שלא הייתי מצפה לעצב עם הדמות ולצאת עם קומיקס מקורי ומבדר. מה עוד אוכל לבקש? לאחרונה ישנם ספרים אחרים שבאמת נהנתי מהם, כמו האלק האלמותי (שבשלושת הגיליונות הראשונים היו כולם סיפורים עצמאיים, בראבו!) וחייו של קפטן מארוול שיש לו אמנות מדהימה וסיפור טוב מאוד שניהם מסבירים מי קפטן מארוול מקים את עתידה. אני חושד שהמיניסטריות הזו היא כדי שיוכלו לצאת לסחר כאשר סרט הקפטן מארוול יוצא שמסביר מי היא, אבל הוא עובד מכיוון שהמיניסטיות הזו מצוינת עד כה. נהנתי מאוד גם מהספר החדש של הנוקמים, ואני מעורבב בהפעלה מחדש של ת’ור. אני אוהב את הסיפור והדיאלוג על ת’ור אבל אני מתקשה מאוד עם האמנות שהיא יפה אבל לא עובדת עבור הדמות, במיוחד אחרי היצירה המהממת של ראסל דוטרמן. אבל זו תלונה קטנה. בסך הכל זה הכי הרבה נהנתי מקו הספרים של המו”ל מזה שנים. בשלב זה אני מצפה לספרים החדשים של כל שבוע, כפי שאני יודע שיהיו שם פנינה או שתיים. למען ההגינות, מרבית הספרים הללו הם חדשים ורק יש להם סוגיה אחת או שתיים עד כה, כך שהדעות שלי עשויות להשתנות עם הזמן, אבל כרגע אני הולך לשבת וליהנות מהיקום החדש של מארוול.

כפי שאתה יכול לחשוד, אשמח לשמוע ממך מה אתה חושב על כל הספרים האלה. קראת אותם? האם נהנית מהם כמו שיש לי? מה אתה חושב? אני באמת רוצה לדעת. ניתן להגיע אלי בכתובת mfbway@aol.com או בפייסבוק בוויין מרקלי. כל המחשבות הללו, ואפילו המילים, הן שלי ואינן משקפות את המחשבות והדעות של ווסטפילד קומיקס או עובדיהן. ולבסוף,

תודה.